עומדים על שביל חיים חוזרים הביתה
חוזרים הביתה
אשכרה חוזרים הביתה
וכשהייתי בבית חששתי מה יהיה בטיול
ועכשיו אני חושש מהחזרה ואיך אחזור למסלול
ואני לא מפחד, בטיול למדתי כמעט עם הכל להתמודד
ולחזור הביתה למשפחה, זה גם בהחלט מעודד.
אבל נגמר פרק, יותר נכון 8 פרקים שחיכיתי להם כל כך הרבה זמן
ואמנם באמצע הפסקתי לכתוב ביומן
אבל את הטירוף שחווינו
את תחושת האושר, החופש, אי אפשר גם ככה לתאר
אפשר לפתח תמונות, למסגר, לא יותר.
ואיך משגרה של נדודים
עכשיו, באותו רדיוס מוכר אנחנו עומדים
אותה מיטה חמה, מקלחת מפנקת, הכלבה שלך שאותך בפנים מלקקת,
מלא דברים טובים שלמדת להעריך
אתה כבר לא ישן באיזה אוהל ומתבאס שהכל בחוץ מחשיך.
אבל את הלילה ההוא שהשמיים הוארו בשפע כוכבים, אתה נצרת עמוק
זיכרון שכנראה לא תצליח וגם לא תרצה למחוק.
אפילו שקפאת שם ובכית כמו תינוק.
אני רוצה את החופש שלי
מה הקשר עכשיו עבודה ומחשבות על לימודים
טיילתי, הכרתי, ראיתי, למדתי – היה לי מדהים
ופתאום מילואים, לעלות על מדים
הספרדית המדהימה שלמדתי תתחלף בנדב"ר
טיולים בגן עדן, יתחלפו במדבר.
והשנה הזאת היא עונת מעבר
צריך לחשוב על העתיד, לנתק מעט מהעבר.
אחח דרום אמריקה אהובתי
איזה כיף זה לטייל בעולם המטורף הזה.
וכמו שרציתי את ההרפתקה להאריך
כך גם למדתי טיפה להעריך
שאת הכסף שחסכתי במשך שנה לאחר הצבא כמו כולם
הם-המקומיים, לא ירוויחו לעולם
זכיתי לראות ולחוות אינספור מקומות ותרבויות בפחות משנה
והם לא יזכו להכיר גם את העיר השכנה.
ואת הבית החם שיש לי,האמצעים, הרכוש, האוטו
מהם יהנו רק אם יזכו בלוטו
מה הם לא יעשו בשביל מעט כסף, מסכנים
ואנחנו בזמן הזה נהנים, לפעמים עליהם מתעצבנים.
זה עולם אכזר, כי נולדים לתוך גורל שקשה ממנו לצאת
הילדים בפאבלות יודעים בכלל שיש גם עולם אחר, באמת?
יש בהם אמונה להשתחרר ממעגל העוני ,להיות אדם מצליח ובעל השכלה?
או שהם מיואשים כבר מגיל קטן, מהתחלה?
ואמנם לפעמים זה גם נראה שחלקם דווקא אוהבים את הפשטות, חיי הצניעות
אחווה משפחתית מיוחדת, אחווה של כל השכונה
חיים בכפרים מבודדים, במקומות שאפשר לעשות מהם גלויה או תמונה.
זה אושר אחר, חיים אחרים- וכמה טוב שאת זה אנו רואים.
קצת פרופורציות זה לא יזיק,
תוציא את כל המזכרות ששמרת לך בתיק
תאחוז בהם, תתבונן, תסתכל
ותבין- אין על הבית, אין על ישראל!
עומר אהרונוביץ'
